בפוסט הקודם חפרנו על חוק השלישים המעניין, ונגענו בספירלה המיוחדת שגורמת להולכת העין שלנו בתמונה – אז כן, זה הנושא של הפוסט הזה. קווים מוליכים!
העין שלנו מאוד אוהבת קווים מוליכים. הכי נוח לה שמנחים אותה לאן להסתכל, והיא אוהבת לעקוב אחרי כל מיני דברים והתרחשויות בתמונה.
אחלק את הקווים המוליכים לשני סוגים: קווים אמיתיים וקווים דמיוניים. אני אסביר:
קווים אמיתיים הם קווים פיזיים וממשיים שנמצאים בתמונה – כביש, עץ, גשר, גרם מדרגות, פסי רכבת... אפשר ממש לראות את קווי המתאר של האובייקט, והם יכולים להיות ישרים, מפותלים, אנכיים, אופקיים וכדומה.
קווים דמיוניים הם לא בדיוק קווים אלא יותר תנועת העין שלנו ההולכת ממקום אחד לאחר. אנחנו יכולים ליצור את האפקט הזה בעזרת חפצים מסויימים שמסודרים אחד על יד השני ויוצרים פס, או להשתמש בקומפוזיציה מתכנסת שמובילה את העין שלנו לעומק התמונה. כל דבר שינחה את העין שלנו לאן להסתכל ומאיזה צד לאיזה צד לטייל על גבי התמונה.
בגדול ניתן להשתמש בכל הקווים שאפשר לדמיין, בכל וריאציה ובכל כיוון – אך העין שלנו אוהבת במיוחד אלכסונים שהולכים מפינה אחת של התמונה לפינה הנגדית לה. סוג ההולכה הזו נקראת "חוק האלכסונים". וכמובן, העין מתחברת גם לצורת הספירלה שהזכרנו בפוסט הקודם.
בנוסף, בגלל שאתם מנחים את העין שלנו לאן להסתכל בתמונה על פי הקווים שאתם יוצרים, אתם יכולים גם להניח אובייקט מסויים בסוף הקו המוליך שלכם וממש "לשלוט" בדרך שבה העין תטייל על התמונה. באופן טבעי, כשהעין תסיים לטייל לאורך הקו המוליך, היא תגיע לאובייקט הזה ותעצר שם (או שתחזור חזרה לאחור דרך הקו המוביל).
בתמונה הימנית הרחוב מוביל את העין ימינה אחרי הדמות.
בתמונה השמאלית, הדמות למטה משמאל מובילה את עינינו למעלה, אל עבר תקרת העץ המעוטרת של בית היער
