אֲהָהּ, נְסִיכִי הַקָּטָן! מְעַט-מְעַט עָמַדְתִּי עַל סוֹד חַיֶּיךָ הַנּוּגִים. לֹא מָצָאתָ לְךָ עֹנֶג אַחֵר מֵאֲשֶׁר נֹעַם שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ. פְּרָט חָדָשׁ זֶה נוֹדַע לִי בְּבָקְרוֹ שֶׁל הַיּוֹם הָרְבִיעִי, שָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי:
– שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ חֲבִיבוֹת עָלַי מְאֹד. הָבָה נִתְבּוֹנֵן לִשְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ!..
– אַתָּה יוֹדֵעַ… טוֹב לִרְאוֹת אֶת שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁהִנְּךָ עָצוּב מְאֹד…
– וּבְכֵן, הָיִיתָ עָצוּב מְאֹד אוֹתוֹ יוֹם שֶבּוֹ רָאִיתָ אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שְׁקִיעוֹת?
אוּלָם הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הֶחֱרִישׁ וְלֹא הֱשִׁיבַנִי דָבָר.
(מתוך 'הנסיך הקטן', אנטואן דה סנט-אכזופרי, פרק שישי)
